כמו בציורי ההגדה, בתפיסה הרווחת ארבעת הבנים מייצגים ארבעה טיפוסים שונים. אולם, אפשר שהם מאפיינים פנים שונות בתוך כל אחת ואחד מאתנו. נפש האדם מלאה כוחות, אנו מתנהגים אחרת ומרגישים שונה בזמנים ומרחבים נבדלים. לכולנו יש את החכם שמייצג את כוח הסקרנות והעמקה. התם, המבקש להציג סוג של שלמות מחויכת. ורגעים בהם אנו לא יודעים לשאול, לא מודעים לעצמנו ולסביבה. ואולי מעדיפים להיסחף לבינוניות.

אך מיהו הרשע בנו? מתי אנחנו רעים?

חטאו של הרשע היא האמירה: " מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם? לָכֶם - וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר"- הרשע הוציא עצמו מהכלל. הוא לא הסכים להיות חלק מהשיח הציבורי. הרשע פיתח אדישות ואטימות כלפי האחר. פסח הוא הזדמנות פז להראות לצד הזה בתוכנו שיש לו מה לתרום לעולם, לחברה, לדיאלוג האנושי. ארבעת הבנים, במיוחד עכשיו, מספקים מאפשרים הצצה פנימית לכוחות שבנו. וכך ללמדנו להוציא מעצמנו את הכוחות היותר טובים, לעצמנו ולסביבה. 

ואיפה איפה הן הנשים?

סיפור יציאת מצרים מלא נשים מופלאות, יוכבד, מרים ובת פרעה פרצו גבולות ופעלו באומץ. הן הולידו מנהיגות. אז איפה הן? לא נרחיב בסיבות לצמצום האישה בעולם (של חז"ל ובכלל) אבל אפשר שנפתח צוהר לעשות זאת קצת אחרת. הוצעו לאורך השנים הצעות מעניינות: להניח\ לשתות כוס נוספת לבוד מרים הנביאה, להניח תפוז על צלחת הפסח כזכר לאמירה: "מקומה של אישה כרבַּה כמקומו של תפוז על צלחת סדר פסח". אפשרויות הוספת טקסטים נשיים להגדה והצעה פשוט לספר את סיפור יציאת מצרים כנדרש, ולעסוק בצעדים הנועזים של הנשים בו.